ראש השנה בצאת השנה? New year when the year exits?

Exodus Chapter 12 שְׁמוֹת

ב  הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים:  רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה. 2 ‘This month shall be unto you the beginning of months; it shall be the first month of the year to you.

Deuteronomy Chapter 16 דְּבָרִים

א  שָׁמוֹר, אֶת-חֹדֶשׁ הָאָבִיב, וְעָשִׂיתָ פֶּסַח, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  כִּי בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב, הוֹצִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִמִּצְרַיִם–לָיְלָה. 1 Observe the month of Abib, and keep the passover unto the LORD thy God; for in the month of Abib the LORD thy God brought thee forth out of Egypt by night.

Leviticus Chapter 23 וַיִּקְרָא

ה  בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ–בֵּין הָעַרְבָּיִם:  פֶּסַח, לַיהוָה. 5 In the first month, on the fourteenth day of the month at dusk, is the LORD’S passover.

כד  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר:  בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן–זִכְרוֹן תְּרוּעָה, מִקְרָא-קֹדֶשׁ. 24 Speak unto the children of Israel, saying: In the seventh month, in the first day of the month, shall be a solemn rest unto you, a memorial of Teruah, a holy convocation.
כה  כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ; וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה, לַיהוָה.  {ס} 25 Ye shall do no manner of servile work; and ye shall bring an offering made by fire unto the LORD. {S}

Numbers Chapter 29 בְּמִדְבַּר

א  וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ:  יוֹם תְּרוּעָה, יִהְיֶה לָכֶם. 1 And in the seventh month, on the first day of the month, ye shall have a holy convocation: ye shall do no manner of servile work; it is a day of Teruah unto you.

Rashbam on Exodus 12:2

ראש חדשים וכו’ – זהו כר’ יהושע שבניסן נברא העולם.

‘בארץ מצרים לאמר החדש הזה וגו, according to the view of Rabbi Yehoshua in Rosh Hashanah 11 who holds that the earth was created in the month of Nissan,

לחדשי השנה – בכל מקום שאומר לכם בחדשים שמיני תשיעי לחדש הזה הם. ולר’ אליעזר האומר בתשרי נברא העולם. עיקר פשוטו כך.

לחדשי השנה, “whenever I will say to you that some festival is to occur in the ‘eight’s or ninth month,’ the number refers to Nissan being the ‘first’ month relative to this.” According to Rabbi Eliezer, who holds that the earth was created in Tishrey, we would have to understand the plain meaning of the text as follows:

החדש הזה לכם – ואף על פי שאינו ראש חדשים לשאר אומות, לכם יהיה ראש חדשים למנות ששי שביעי שמיני תשיעי חדש שנים עשר הוא חדש אדר. ממנו תמנו להיות לכם זכרון, כי בו יצאתם ממצרים. וכשנאמר בתורה: ובחדש השביעי, לירח יציאת מצרים פירושו. וכן רגילים הפסוקים לקחת חשבונם ליצ”מ, כדכתיב: בחדש השלישי לצאת בני ישראל וגו’. וכן בבנין הבית: ויהי בשמונים שנה וד’ מאות שנה לצאת בני ישראל מארץ מצרים.

החודש הזה לכם, even though other nations do not know the institution of “new moon,” you will have such an institution, so that the months can be numbered by ordinal numbers, i.e. “the second, the twelfth,” etc. (compare Esther 3,7) This is the month from which you will begin dating important events in your history/calendar, for this is the month in which you attained your freedom as a people. Whenever the Torah refers to an event by naming the month in which it occurred or would occur, the ordinal number used is relative to this month, the month of Nissan, which rates as the “first” month. This is spelled out even more clearly in Exodus 19,1 בחודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים, “in the third month, after the Exodus of the Children of Israel from Egypt.” The date of the Exodus from Egypt remained uppermost in the way our prophets recorded important historical events, as for instance, in Kings I 6,1 when the completion of Solomon’s Temple is dated as having occurred in the 480th year after the Exodus from Egypt. 

החדש הזה לכם ראש חדשים זו מצוה ראשונה שצוה הקב”ה את ישראל על ידי משה, ולכן אמר בארץ מצרים, כי שאר מצות שבתורה היו בהר סיני, או שבא לומר בארץ מצרים, לא בעיר מצרים, כמו שאמרו רבותינו (מכילתא כאן) חוץ לכרך. והיה ראוי שיאמר תחלה דברו אל כל עדת ישראל לאמר החדש הזה לכם וגומר הפרשה, אבל משה ואהרן הם במקום ישראל, ואמר לכם כנגד ישראל לדורותם, וחזר ואמר דברו אל כל עדת ישראל, שיצום במצות שעה לקחת פסח מצרים מבעשור:
ולפי מדרשו לכם לומר שקדוש החדש צריך בית דין מומחין (ר”ה כה:) ולכך לא נאמר בתחלה ”דברו אל כל עדת ישראל”, שאין בקדוש החדש אלא משה ואהרן וכיוצא בהם. וטעם החדש הזה לכם ראש חדשים, שימנו אותו ישראל חדש הראשון, וממנו ימנו כל החדשים שני ושלישי עד תשלום השנה בשנים עשר חדש, כדי שיהיה זה זכרון בנס הגדול, כי בכל עת שנזכיר החדשים יהיה הנס נזכר, ועל כן אין לחדשים שם בתורה, אלא יאמר בחדש השלישי (להלן יט א), ואומר ויהי בשנה השנית בחדש השני נעלה הענן (במדבר י יא), ובחדש השביעי באחד לחודש וגו’ (שם כט א), וכן כלם:
וכמו שתהיה הזכירה ביום השבת במנותינו ממנו אחד בשבת ושני בשבת, כאשר אפרש (להלן כ ח), כך הזכירה ביציאת מצרים במנותינו החדש הראשון והחדש השני והשלישי לגאולתינו, שאין המנין הזה לשנה, שהרי תחלת שנותינו מתשרי, דכתיב (להלן לד כב) וחג האסיף תקופת השנה, וכתיב (שם כג טז) בצאת השנה, אם כן כשנקרא לחדש ניסן ראשון ולתשרי שביעי, פתרונו ראשון לגאולה ושביעי אליה וזה טעם ראשון הוא לכם, שאיננו ראשון בשנה, אבל הוא ראשון לכם, שנקרא לו לזכרון גאולתינו:
וכבר הזכירו רבותינו זה הענין, ואמרו שמות חדשים עלו עמנו מבבל (ירושלמי ר”ה א ב, ב”ר מח ט), כי מתחלה לא היו להם שמות אצלנו, והסבה בזה, כי מתחלה היה מניינם זכר ליציאת מצרים, אבל כאשר עלינו מבבל ונתקיים מה שאמר הכתוב (ירמיה טז יד~טו) ולא יאמר עוד חי ה’ אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה’ אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון, חזרנו לקרא החדשים בשם שנקראים בארץ בבל, להזכיר כי שם עמדנו ומשם העלנו הש”י כי אלה השמות ניסן אייר וזולתם שמות פרסיים, ולא ימצא רק בספרי נביאי בבל (זכריה א ז,עזרא ו טונחמיה א א) ובמגילת אסתר (ג ז). ולכן אמר הכתוב בחדש הראשון הוא חדש ניסן, כמו הפיל פור הוא הגורל (שם). ועוד היום הגוים בארצות פרס ומדי כך הם קוראים אותם ניסן ותשרי וכלם כמונו. והנה נזכיר בחדשים הגאולה השנית כאשר עשינו עד הנה בראשונה:
This month shall be unto you the beginning of months is the first commandment which the Holy One Blessed Be He commanded Israel through Moses, and therefore [the previous verse] says “in the land of Egypt,” for the remaining commandments of the Torah were [give] at Mount Sinai. Or it means to say in the land of Egypt, and not in a city of Egypt, as our Sages said (Mekhilta 12:1:4), “outside of a town.”
It would have been fitting for [the verse] to say first, “Speak ye unto all the congregation of Israel, saying,” [and then] “This month shall be unto you” and the remainder of the section, but Moses and Aaron stand in place of Israel, and [the verse] says “unto you,” referring to all the generations of Israel, and then it returns and says “Speak ye unto all the congregation of Israel,” that [Moses] should command them in the one-off command of taking the Passover sacrifice of [the generation of] Egypt on the tenth [of the month of Nisan].
According to its drash, “unto you” means that sanctification of the month requires a court of expert [judges] (Rosh Hashanah 25b), and therefore it was not written earlier, “Speak ye unto all the congregation of Israel,” for sanctification of the month applies only to Moses and Aaron and [experts] of their kind. And the reason for, “This month shall be unto you the beginning of months” is that Israel will count the first month, and from there will count all the months as second and third until the completion of the year with the twelfth month, so that this will be a reminder of a great miracle, for any time that the months will be mentioned the miracle will be remembered, and therefore the months have no names in the Torah, but rather it says, “in the third month” (Exodus 19:1), and, “in the second year in the second month…that the cloud was taken up” (Numbers 10:11), and, “in the seventh month on the first of the month, etc.” (Numbers 29:1) and so with all of them [i.e. all verses mentioning dates].
And just as the Sabbath Day is remembered by our counting from it the first [day] from the Sabbath and the second [day] from the Sabbath, as I will explain (Ramban on Exodus 20:8:1), so too the Exodus from Egypt is remembered by our counting of the first month and the second and the third from our redemption, for this counting is not for [numbering] the year, for the start of our year is in Tishrei, as it is written (Exodus 34:22), “and the feast of ingathering [i.e. Sukkot] at the period of the year,” and it is written (Exodus 23:16), “(and the feast of ingathering), at the exiting of the year.” If so, then when the month of Nisan is called the first [month] and Tishrei the seventh, the solution is that [Nisan is] the first [month] from redemption and [Tishrei is] the seventh. This is the reason for, “it shall be the first…to you,” for it is not the first in the year, but it is the first for you, for such is it called as a remembrance of our redemption.
And our Sages have already mentioned this topic, and said that the names of the months came with us from Babylonia (Jerusalem Talmud Rosh Hashanah 6a), for at the start we had no names. The reason for this is that at the start the order of [the months] was as a remembrance of the Exodus from Egypt, but when we left Babylonia and the verse was fulfilled (Jeremiah 16:14-15), “that it shall no more be said: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel out of the land of Egypt,’ but: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel from the land of the north,” we returned to calling the months by the names by which they were called in Babylonia, as a reminder that there we stood and from there the Lord drew us out. For the names Nisan, Iyar, and the others are Persian names and are only found in the books of the Babylonian prophets (Zechariah 1:7Ezra 6:15Nehemiah 1:1) and in Megilat Esther (3:7). Therefore the verse says, “In the first month, which is the month Nisan,” similar to, “They cast pur, that is, the lot” (ibid.). And until today the nations in the lands of Persia and Media call [the months] Nisan and Tishrei and all the rest like us. And these [names] recall through the months the second redemption just as we did until now for the first one.

So the reason cited for the reason people changed the calendar and month names to names of Persian Babylonian Gods is part of the verse in Jeremiah 16

יד  לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 14 Therefore, behold, the days come, saith the LORD, that it shall no more be said: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel out of the land of Egypt,’
טו  כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  {פ} 15 but: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel from the land of the north, and from all the countries whither He had driven them’; and I will bring them back into their land that I gave unto their fathers. {P}

But this has not happened yet!!!

So now read what the Ramban wrote once more and try to understand the riddle.
And read also the whole of Jeremiah 16

Jeremiah Chapter 16 יִרְמְיָהוּ

א  וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. 1 The word of the LORD came also unto me, saying:
ב  לֹא-תִקַּח לְךָ, אִשָּׁה; וְלֹא-יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת, בַּמָּקוֹם הַזֶּה.  {ס} 2 Thou shalt not take thee a wife, neither shalt thou have sons or daughters in this place. {S}
ג  כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, עַל-הַבָּנִים וְעַל-הַבָּנוֹת, הַיִּלּוֹדִים, בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְעַל-אִמֹּתָם הַיֹּלְדוֹת אוֹתָם, וְעַל-אֲבוֹתָם הַמּוֹלִדִים אוֹתָם–בָּאָרֶץ הַזֹּאת. 3 For thus saith the LORD concerning the sons and concerning the daughters that are born in this place, and concerning their mothers that bore them, and concerning their fathers that begot them in this land:
ד  מְמוֹתֵי תַחֲלֻאִים יָמֻתוּ, לֹא יִסָּפְדוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ–לְדֹמֶן עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה, יִהְיוּ; וּבַחֶרֶב וּבָרָעָב, יִכְלוּ, וְהָיְתָה נִבְלָתָם לְמַאֲכָל, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הָאָרֶץ.  {ס} 4 They shall die of grievous deaths; they shall not be lamented, neither shall they be buried, they shall be as dung upon the face of the ground; and they shall be consumed by the sword, and by famine; and their carcasses shall be meat for the fowls of heaven, and for the beasts of the earth. {S}
ה  כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, אַל-תָּבוֹא בֵּית מַרְזֵחַ, וְאַל-תֵּלֵךְ לִסְפּוֹד, וְאַל-תָּנֹד לָהֶם:  כִּי-אָסַפְתִּי אֶת-שְׁלוֹמִי מֵאֵת הָעָם הַזֶּה, נְאֻם-יְהוָה–אֶת-הַחֶסֶד, וְאֶת-הָרַחֲמִים. 5 For thus saith the LORD: Enter not into the house of mourning, neither go to lament, neither bemoan them; for I have taken away My peace from this people, saith the LORD, even mercy and compassion.
ו  וּמֵתוּ גְדֹלִים וּקְטַנִּים בָּאָרֶץ הַזֹּאת, לֹא יִקָּבֵרוּ; וְלֹא-יִסְפְּדוּ לָהֶם–וְלֹא יִתְגֹּדַד, וְלֹא יִקָּרֵחַ לָהֶם. 6 Both the great and the small shall die in this land; they shall not be buried; neither shall men lament for them, nor cut themselves, nor make themselves bald for them;
ז  וְלֹא-יִפְרְסוּ לָהֶם עַל-אֵבֶל, לְנַחֲמוֹ עַל-מֵת; וְלֹא-יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים, עַל-אָבִיו וְעַל-אִמּוֹ. 7 neither shall men break bread for them in mourning, to comfort them for the dead; neither shall men give them the cup of consolation to drink for their father or for their mother.
ח  וּבֵית-מִשְׁתֶּה לֹא-תָבוֹא, לָשֶׁבֶת אוֹתָם, לֶאֱכֹל, וְלִשְׁתּוֹת.  {פ} 8 And thou shalt not go into the house of feasting to sit with them, to eat and to drink. {P}
ט  כִּי כֹה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי מַשְׁבִּית מִן-הַמָּקוֹם הַזֶּה לְעֵינֵיכֶם, וּבִימֵיכֶם–קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה, קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה. 9 For thus saith the LORD of hosts, the God of Israel: Behold, I will cause to cease out of this place, before your eyes and in your days, the voice of mirth and the voice of gladness, the voice of the bridegroom and the voice of the bride.
י  וְהָיָה, כִּי תַגִּיד לָעָם הַזֶּה, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ, עַל-מֶה דִבֶּר יְהוָה עָלֵינוּ אֵת כָּל-הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת, וּמֶה עֲו‍ֹנֵנוּ וּמֶה חַטָּאתֵנוּ, אֲשֶׁר חָטָאנוּ לַיהוָה אֱלֹהֵינוּ. 10 And it shall come to pass, when thou shalt tell this people all these words, and they shall say unto thee: ‘Wherefore hath the LORD pronounced all this great evil against us? or what is our iniquity? or what is our sin that we have committed against the LORD our God?’
יא  וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם, עַל אֲשֶׁר-עָזְבוּ אֲבוֹתֵיכֶם אוֹתִי נְאֻם-יְהוָה, וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַיַּעַבְדוּם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לָהֶם; וְאֹתִי עָזָבוּ, וְאֶת-תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ. 11 then shalt thou say unto them: ‘Because your fathers have forsaken Me, saith the LORD, and have walked after other gods, and have served them, and have worshipped them, and have forsaken Me, and have not kept My law;
יב  וְאַתֶּם הֲרֵעֹתֶם לַעֲשׂוֹת, מֵאֲבוֹתֵיכֶם; וְהִנְּכֶם הֹלְכִים, אִישׁ אַחֲרֵי שְׁרִרוּת לִבּוֹ-הָרָע, לְבִלְתִּי, שְׁמֹעַ אֵלָי. 12 and ye have done worse than your fathers; for, behold, ye walk every one after the stubbornness of his evil heart, so that ye hearken not unto Me;
יג  וְהֵטַלְתִּי אֶתְכֶם, מֵעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת, עַל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם אַתֶּם וַאֲבוֹתֵיכֶם; וַעֲבַדְתֶּם-שָׁם אֶת-אֱלֹהִים אֲחֵרִים, יוֹמָם וָלַיְלָה, אֲשֶׁר לֹא-אֶתֵּן לָכֶם, חֲנִינָה.  {פ} 13 therefore will I cast you out of this land into a land that ye have not known, neither ye nor your fathers; and there shall ye serve other gods day and night; forasmuch as I will show you no favour.’ {P}
יד  לָכֵן הִנֵּה-יָמִים בָּאִים, נְאֻם-יְהוָה; וְלֹא-יֵאָמֵר עוֹד חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. 14 Therefore, behold, the days come, saith the LORD, that it shall no more be said: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel out of the land of Egypt,’
טו  כִּי אִם-חַי-יְהוָה, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹן, וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת, אֲשֶׁר הִדִּיחָם שָׁמָּה; וַהֲשִׁבֹתִים, עַל-אַדְמָתָם, אֲשֶׁר נָתַתִּי, לַאֲבוֹתָם.  {פ} 15 but: ‘As the LORD liveth, that brought up the children of Israel from the land of the north, and from all the countries whither He had driven them’; and I will bring them back into their land that I gave unto their fathers. {P}
טז  הִנְנִי שֹׁלֵחַ לדוגים (לְדַיָּגִים) רַבִּים, נְאֻם-יְהוָה–וְדִיגוּם; וְאַחֲרֵי-כֵן, אֶשְׁלַח לְרַבִּים צַיָּדִים, וְצָדוּם מֵעַל כָּל-הַר וּמֵעַל כָּל-גִּבְעָה, וּמִנְּקִיקֵי הַסְּלָעִים. 16 Behold, I will send for many fishers, saith the LORD, and they shall fish them; and afterward I will send for many hunters, and they shall hunt them from every mountain, and from every hill, and out of the clefts of the rocks.
יז  כִּי עֵינַי עַל-כָּל-דַּרְכֵיהֶם, לֹא נִסְתְּרוּ מִלְּפָנָי; וְלֹא-נִצְפַּן עֲו‍ֹנָם, מִנֶּגֶד עֵינָי. 17 For Mine eyes are upon all their ways, they are not hid from My face; neither is their iniquity concealed from Mine eyes.
יח  וְשִׁלַּמְתִּי רִאשׁוֹנָה, מִשְׁנֵה עֲו‍ֹנָם וְחַטָּאתָם, עַל, חַלְּלָם אֶת-אַרְצִי:  בְּנִבְלַת שִׁקּוּצֵיהֶם וְתוֹעֲבוֹתֵיהֶם, מָלְאוּ אֶת-נַחֲלָתִי.  {פ} 18 And first I will recompense their iniquity and their sin double; because they have profaned My land; they have filled Mine inheritance with the carcasses of their detestable things and their abominations. {P}
יט  יְהוָה עֻזִּי וּמָעֻזִּי, וּמְנוּסִי–בְּיוֹם צָרָה; אֵלֶיךָ, גּוֹיִם יָבֹאוּ מֵאַפְסֵי-אָרֶץ, וְיֹאמְרוּ אַךְ-שֶׁקֶר נָחֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ, הֶבֶל וְאֵין-בָּם מוֹעִיל. 19 O LORD, my strength, and my stronghold, and my refuge, in the day of affliction, unto Thee shall the nations come from the ends of the earth, and shall say: ‘Our fathers have inherited nought but lies, vanity and things wherein there is no profit.’
כ  הֲיַעֲשֶׂה-לּוֹ אָדָם, אֱלֹהִים; וְהֵמָּה, לֹא אֱלֹהִים. 20 Shall a man make unto himself gods, and they are no gods?
כא  לָכֵן, הִנְנִי מוֹדִיעָם, בַּפַּעַם הַזֹּאת, אוֹדִיעֵם אֶת-יָדִי וְאֶת-גְּבוּרָתִי; וְיָדְעוּ, כִּי-שְׁמִי יְהוָה.  {ס} 21 Therefore, behold, I will cause them to know, this once will I cause them to know My hand and My might; and they shall know that My name is the LORD. {S}

Do you have something to say?